פסק-דין בתיק עת"מ 7081-05-12

1.         בקשה לסילוק עתירה על הסף.

2.         עניינה של העתירה בהחלטותיה של הוועדה הבינמשרדית לבחינת התקני תנועה ובטיחות (להלן: " הוועדה") כפי שהחלטות אלה פורטו ברישא לעתירה המתוקנת. מדובר בהחלטות המתייחסות למעקה בטיחות מסוג STEP, שהוועדה החליטה להכיר בו כעומד בדרישת התקן ברמת חומרה B .

העותרת טענה כי החלטות הוועדה בהקשר זה הן בטלות מעיקרא - ולכל הפחות בלתי סבירות באופן קיצוני; וכי דין האישור שניתן למעקה step vp להתבטל אף הוא משום שדינו של מעקה זה כדין מעקה מסוג STEP. עוד נטען כי גם החלטת הוועדה מיום 28.4.10 היא בטלה, וכי על הוועדה להורות לכל גורמי הביצוע של תשתית הדרכים בישראל להימנע לאלתר משימוש כלשהו במעקות מסוג STEP  ביחס לכל הפרויקטים בהם טרם הושלמה הנחת מעקי בטיחות.

3.         יוער כי לאחר הגשת העתירה, התקיים ביום 10.6.13 דיון נוסף בוועדה - לאור מסמכים נוספים אליהם בקשה העותרת להפנות את הוועדה. בסופו של דבר לא מצאה הוועדה לנכון הצדקה לשינוי מאפייני מעקה ה-step בישראל. הוועדה קבעה בהחלטתה ממועד זה כי בעוד שנה יתקיים דיון חוזר בנושא.

המשיבות 1-5 הודיעו אודות ההחלטה מיום 10.6.13 לעותרת ולבית המשפט. העותרת עתרה בתגובה כי בית המשפט יתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף, וכי לאחר מכן תינתן לה אפשרות להגיש כתב עתירה מתוקן, אשר יתייחס להחלטה הנ"ל.

הבקשה לסילוק על הסף

4.         המבקשת - היא המשיבה 6 בעתירה (ותכונה להלן: " ארדן"). ארדן נוספה כמשיבה נוספת בעתירה המתוקנת. ארדן היא חברה העוסקת ביציקת מעקות בטון באתר, ובכלל זה מעקות מסוג STEP.

5.         ארדן טענה בבקשה הנוכחית כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות עניינית לדון בעתירה. זאת משום שמהעתירה עולה כי נתקפות במסגרתה החלטות של הוועדה. הוועדה אינה אחד הגופים המנויים בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים (להלן: " החוק"). לכן בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך לדון בעתירות שעניינן תקיפה של החלטות של הוועדה.

6.         המשיבה בבקשה (שתכונה להלן: " העותרת") השיבה לבקשה.

היא טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי, כאשר ארדן כבשה את טענותיה בהקשר זה, והיא מנועה לכן מלהעלותן.

לגופו של ענין, הפנתה העותרת לפריט 14 לתוספת הראשונה בחוק. בפריט זה נקבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בהחלטה של רשות לפי פקודת התעבורה. העותרת טענה כי החלטות "לפי" פקודת התעבורה כוללות גם החלטות לפי תקנות התעבורה. תקנה 16 לתקנות אלה מקנה למפקח הארצי סמכות לקבוע הסדרי תנועה. הסדרי תנועה כוללים כל התקן בינוי המוצב בדרך המיועד להסדיר את התנועה או את אופן השימוש בה.

העותרת טענה כי המפקח הארצי על התעבורה הנחה את כל גורמי הביצוע של תשתית הדרכים בישראל להשתמש רק בהתקנים מרשימה שהוא צירף. כלומר מכוח החלטות המפקח הופכות החלטות הוועדה למחייבות ולהוראות מנדטוריות. ככאלה, יש לראות גם את החלטות הוועדה כהחלטות שניתנות מכוח או לפי פקודת התעבורה.

7.         עוד נטען כי הוועדה ממלאת בפועל תפקיד ציבורי שהוגדר בתקנות, ולכן תפקידה הוא תפקיד ציבורי "על פי דין",  באמצעות הסמכה מפורשת שניתנה לוועדה על ידי מנכ"ל משרד התחבורה, באישור ובידיעת שר התחבורה והמפקח הארצי על התעבורה. כך עולה ממכתב המינוי של הוועדה ומהמהדורות התקופתיות המפורסמות על ידי המפקח הארצי על התעבורה, שם מפורטת רשומת ההתקנים שאושרו לשימוש על ידי הוועדה.

8.         לחלופין טענה העותרת כי יש לראות את המונח "רשות" ואת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים על רקע ההלכה על פיה בתקיפת החלטה מנהלית שהתקבלה על ידי גורם מוסמך במשרד ממשלתי, העותר יוצא ידי חובתו בצירוף המשרד הממשלתי כמשיב בעתירה.

9.         העותרת הוסיפה כי בתי המשפט לעניינים מנהליים דנים, כדבר בשגרה, בעתירות נגד החלטות של ועדות בינמשרדיות שסמכותן אינה מוגדרת במפורש בפרט הרלבנטי לתוספת לחוק, וזאת גם כאשר המשיב היחיד בעתירה הוא המשרד הממשלתי אליו משתייכת הוועדה. העותרת הפנתה בהקשר זה לעתירות ביחס להחלטות של הוועדה הבינמשרדית במשרד הבינוי והשיכון ביחס לדיור הציבורי; וכן לעתירות נגד החלטה של ועדה בינמשרדית לעניינים הומניטאריים להסדר מעמד בישראל, אליה מעביר משרד הפנים לפי שיקול דעתו את הדיון בחלק מהבקשות להסדרת מעמד. כן צוינה הוועדה  המייעצת לענייני פליטים שאינה נזכרת בספר החוקים, וחרף זאת מוגשות עתירות נגד החלטותיה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

העותרת טענה אם כן כי כאשר ההחלטה הנתקפת היא החלטה של ועדה בינמשרדית המוסמכת על ידי משרד ממשלתי שהוא "רשות" כמשמעה בחוק, בית המשפט לעניינים מנהליים קונה סמכות עניינית באמצעות צירופו של אותו משרד כמשיב לעתירה. ההצדקה לכך היא כי החלטת פקיד או גורם מוסמך במשרד הממשלתי נחשבת מרגע קבלתה כהחלטת המשרד הממשלתי, ואותו המשרד הוא הנדרש להגן על ההחלטה בבית המשפט.

העותרת הוסיפה כי בקשת המבקשת מנוגדת גם למגמה המפורשת להרחיב את סמכויות בית המשפט לעניינים מנהליים.

10.        ארדן השיבה לתגובת העותרת. היא טענה כי היא לא השתהתה בהגשת הבקשה, והיא העלתה את הטענה לגבי העדר סמכות עניינית בסמוך לאחר הגשת העתירה המתוקנת בה היא צורפה לראשונה כמשיבה.

לגופו של ענין נטען כי עתירת העותרת איננה נגד החלטה של המפקח על התעבורה אלא נגד החלטות הוועדה. הוועדה עצמה אינה מוגדרת בחוק או בתקנות. אין ממש בטענה לפיה די היה בצירוף המשרד הרלוונטי-  משרד התחבורה כמשיב, משום שהעתירה היתה צריכה להיות מכוונת נגד הוועדה בלבד, ולא נגד משרד התחבורה. הוועדה אינה חלק ממשרד התחבורה, וחבריה אף אינם נמנים בהכרח על משרד התחבורה.